מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
רומניאקס תם – סיכום המירוץ מזוויתו של צלם
עמרי גוטמן
צילום: עמרי גוטמן
אבל נשארתי לשמוע את המתמודדים- גם כי חלקם חברים, וגם כי יש משהו מסקרן בדבר הזה.
חלק מהרוכבים לדוגמא נהנה מחסות מלאה של ד.ל.ב. ואינם צריכים לדאוג לדבר. אחרים נוסעים במימון עצמי מלא וצריכים לדאוג להכל מא' ועד ת'.
מזלם של אלו שלא זכו למימון מלא שנתקלו ברונן כהן ואיציק קלנר מקבוצת UPS שהפכו לאבא ואמא (משאירים לכם לנחש מיהו מי) ודאגו להכל, כולל שילוח האופנועים, מה שבוודאי הקל מאד על כולם.
עקרונית כל אחד יכול להירשם ולנסוע. רק תביא אופנוע ותבוא.
יצאתי ממסיבת העיתונאים, התקשרתי לאריק ואמרתי לו שנוסעים לסקר את הרומניאקס. לא יודע איך נשיג מימון, לא יודע איך מסקרים דבר כזה, אבל היה לי ברור שבאירוע כזה, שבו מתחרים 12 ישראלים – דו”גרי חייבים להיות שם. לקח לו שניה ואז נפל לו האסימון- חייבים להיות שם!
סידורים אחרונים בעבודה, ועוברים לסידור אמצעי הלחימה- ציוד הצילום.
מה בכלל לוקחים למסע כזה? האינסטינקט אומר לקחת הכל D4S . כמצלמה ראשית D7100 ,כמצלמה משנית, השילוש הקדוש ( 70-20, 24-70, 14-24), 17-55 לקטנה, מחשב נייד עם לייטרום סוללות, כרטיסי זכרון, מטענים, אייפד והתיק כבד כמו תד”ל פילים- לצעירים שבינינו זה מעלה זכרונות מסוייטים של לילות מהמדבר.
20 קילו יצא בטוטל על ציוד, עכשיו לך תעלה דבר כזה למטוס כתיק יד. אין סיכוי שאת כל חיי הצילום שלי אני שולח במזוודה שתגיע למנצ’וריה בטעות.
בסיוע איציק קלנר ורונן כהן יצרתי קשר עם האחראי על העיתונות שם, ג’ייקוב, שהשיב מהר וסגר את הפינה האחרונה. יש אישור צילום כעיתונאי!
הגעה לבוקרשט באמצע הלילה, והפתעה- קובץ ה- PDF ששלחו לי להשכרת הרכב – לא נפתח. באף תכנה ובשום דרך. שיטוט לילי באזור השכרת הרכב של נמל התעופה בוקרשט לא היה בתכנון כלל.
שיחה עם נציג של חברת ההשכרה והוא מעיר מישהו בטלפון, ואחרי רבע שעה מגיע איש מדובלל שנראה לא מרוצה בלשון המעטה ומדבר רומנית שוטפת, אבל לא אנגלית. עם תנועות ידיים ותמונת דרכון מצליח העובד המדובלל לאתר את ההזמנה, ושולח אותי ברכב, אם ניתן לקרוא לעגלה הזו שכתוב עליה אופל רכב.
נסיעה לילית ברחבי העיר השוממת כדי לאתר את המלון שהילה נמצאת בו במסע אחר, המתנה לבוקר (היא בכל זאת קמה בשבע בגללי), ארוחת בוקר ויציאה לסיביו הממוקמת בלב טרנסילווניה.
כשמכניסים לווייז את העיר סיביו הוא מראה 289 ק”מ וכמעט ארבע שעות נסיעה. עולה על אוטוסטרדה שנראית כמו כביש גהה בשנות ה-70’ (מסלול אחד לכל כיוון, בלי הפרדה בחלק מהמקומות) אבל בכל זאת, מותר 130 קמ”ש; אז איך לעזאזל בכל זאת לוקח להגיע לסיביו ארבע שעות?!
התשובה מתגלה די מהר, כשהאוטוסטרדה מסתיימת בפניה שמאלה של 90 מעלות, כאילו פונים מדרך נמיר לארלוזורוב. מ-130 קמ”ש ל-50 קמ”ש במכה אחת. מנקודת האמצע הזו, כל שאר הנסיעה עוברת במהירות 40-60 קמ”ש. ובכל כפר יש שוטר עם ממל”ז. מזל שהנוף מדהים.
הגעה לסיביו בשעת צהריים כשאני מרוט אחרי שני לילות בלי שינה, איתור המלון שבו עמדת הפיקוד של רד בול, עמידה בתור לעמדת העיתונות ועוד סיבוך. רונן כהן מגיע תיק תק ומסדר הכל בחיוך וברוגע, כאילו אין לו מירוץ על הראש. יש תג עיתונאי.
הגעה למלון, פגישה עם ליאור, צלם הווידאו ואני מנסה להבין את המסלולים הצפויים לנו בשטח.
המטרה הושגה- ראיונות עם ווקר, ג’ארוויס, בולטון וגומז בוצעו בהרבה התרגשות. פעם ראשונה שאני פוגש את החבר’ה האלה, ותכל’ס, פעם ראשונה שאני מראיין מישהו בlevel הזה של עולם הרכיבה…מדווח לאריק עם מעט התרגשות וכשמגיעים למלון מסתבר ש-YNET לא מאשרים שיתוף בחומרים. כי הצלם שלהם, וכך הלכו לפח הראיונות. ארז מנסה לעזור, אריק מנסה. כלום. אין אישור.
מגיעים למלון – שוב עם יותר מ-2,000 תמונות – מעלה למחשב ו…הוא קורס.
מכבה את המחשב, נותן לו לנוח ומדליק שוב – ו… ניחשתם נכון- שוב המסך הכחול שכל משתמש ווינדוז מכיר. מזל שלא מחקתי את התמונות.
נסיעה למרכז קניות ורכישת מחשב חדש, הוצאה כבדה ולא מתוכננת, אבל לא יעלה על הדעת להמשיך את כל הימים הנותרים בלי סיקור יומי וגלריה ראויה לשמה.
גם היום הזה ללא שינה נורמאלית ומסתיים אחרי 02:00 ולמחרת השכמה ב-05:00, מה שגורם לליאור לחבב אותי עוד פחות מאשר ביום הקודם. בחור טוב ליאור, לא מגיע לו אחד כמוני. אבל הוא מחייך למרות הכל.
לא מוצא זוית צילום סבירה וככל שעוברים הרוכבים, התסכול גובר; ואז נדלקה לי נורה כזו בתוך ענן ליד הראש, הורדתי נעליים ונכנסתי לאמצע הנהר. מקסימום יצעקו עלי. כמה מהתמונות היפות ביותר מהשבוע הזה יצאו משם.
היום ברור לנו שלפינאלה אנחנו חייבים לצלם את כל המשתתפים הישראלים בנקודת הסיום. סיכמנו שמגיעים לנקודה 5, שהיא חציה מעניינת של נהר, ואז לנקודת הסיום.
בדיעבד מזל שכך התגלגלו הדברים כי מסתבר לנו ששני השדים הטזמניים, זיו כרמי ותומר שמש, מגיעים או-טו-טו.
אבל דניאל לייזרוביץ’ (עם כוח של מרכבה 4) מנסה. פעם, פעמיים והוא מצליח לעלות את החלק שלו.
בהמשך מגיעה כל הגווארדיה, ווקר, ג’ארוויס, קלנר, בולטון, מרון קליגר, אוהד רביד, גומז, ערן וולנברג, ליטנבליכר, גב סלע, גיל קינן…איזו אסופה של רוכבים.
בסוף התחרות מסתבר שגיל קינן מקום 20 בקטגוריית הסילבר; הישג שלדעתי לא פחות מזה של שמש וכרמי. הכסף השנה היתה קטגורייה קשה במיוחד, וחלקה את רוב הקשיים עם הגולד. מדהים.
6 תגובות ל רומניאקס תם – סיכום המירוץ מזוויתו של צלם