fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
דוקאטי מתחת לתפריט – אמצע 2
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
אישימוטו באנר קוביה שמאל
מוטוטאץ דקר
לרט
לרט
עופר אבניר קוביה שמאל
תמוז
מידלנד שחורי 140 על 70
voge מוטו24 באנר
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
HJC
אודי דגן 140 על 70
MV קוביה
סטפן

סיפור אהבה באיטלקית/ מוטוגוצי במבחן אישי

סיפור אהבה באיטלקית/ מוטוגוצי במבחן אישי

אדם בלנגה

צילום: רוזנבלום/בלנגה                בוחנים נוספים: ניסים ברדה וסטפן אבנדיצ'י

שורה תחתונה:  במחיר שווה לכל נפש אפשר לקבל עכשיו אופנוע עם כמות גבוהה של אופי, יופי, עניין וכמובן, מעל הכל-  שם של מותג עבר איטלקי שחתום על החבילה המקסימה הזאת.


עם מנוע 774 סמ"ק שמספק 47 כוחות סוס, הגוצי הזה נמצא עמוק בתוך קטגוריות הרישוי החדשות, כך שהוא יקסום לרוכבים חדשים שעושים צעדים ראשונים בעולם האופנועים. לעומת שאר הכלים בשוק המבטיחים משולש ביצועים-מנוע-מתלים, הגוצי בוחר במשולש מנוע-אופי-עיצוב, כך שהוא יקסום בעיקר למי שהוא "רוכב עבר" המתרפק על הימים היפים של פעם, או לרוכב המתחיל שרוצה לדמיין איך היה פה לפני שלושים שנה.

משולש של דברים שקרו לפני יותר משלושים שנה
לך תסביר לחברים שלך שפעם בתל אביב היו רק בניינים דו או תלת קומתיים, שפתח תקווה הייתה בעצם רק רעיון, ושחולות תל ברוך היו, באמת, רק חולות. מזל שאפשר לדמיין. איפשהו פעם ישב מהנדס של אופנועים וחשב לשתול מנוע וי טווין לרוחב האופנוע, כזה שיבלוט מהצדדים. כדי להוסיף חטא על פשע הוא בחר להשתמש במוט דחיפה כדי לספק את הכוח לגלגל האחורי- ומכאן ההיסטוריה נשארה בערך אותו הדבר, כך שגם מודל 2015 מצויד באותו שילוב בדיוק ועושה את זה כך שהוא נשאר נאמן למקור. ומה עם העיצוב אתם שואלים? נשאר יפה כאילו שהשנה היא עדיין 1975.

נאמנות היא עסק מיוחד. אני כמובן לא הכרתי את תל אביב של שנות ה- 60-70-80, אבל אבא שלי כן, והוא בחר לספר לי על הרחובות הקטנים שהוא גדל בהם, ועל איך שהם היו מתגנבים לאחד הבתים שם הייתה מעלית רק כדי להרגיש איך זה. עם השנים הסיפורים האלה חלחלו אליי לתת המודע וכנראה שהפכתי להיות נוסטלגי בערך כמו אבא שלי. ולפעמים, באחד מאותם הרגעים כשעברתי ברחוב קטן ליד דיזינגוף על האופנוע הזה, ישנו רגע של שקט; פותח מצערת, מפוצץ את הדממה ושומע את הרעש הפוגע בבניינים שסביבי. ככה זה הרגיש פעם? אני לא  יודע. האם אני מדמיין שזה היה בדיוק כך? אין ספק.

קצת מספרים
עם 774 סמ"ק המתחלקים בין שני צילינדרים גדולים שעולים ויורדים בעת משיכת המצערת, המנוע מצליח לספק רק 47 כוחות סוס- שזה מצוין אם רק עברת טסט לאחרונה, אבל מעט מאכזב אם בא לך להרגיש במאה ה- 21. אבל אתה לא קונה את האופנוע הזה כדי להרגיש במאה ה-21, ואין ספק שמערכת המתלים של האופנוע לא מרגישה מודרנית מידי ולא עושה יותר מאשר לספק את הסחורה. הבלמים אמנם של ברמבו (וגם יש מערכת למניעת נעילת גלגלים שטורחת למנוע ממך להיכנס לצרות) אך הם ספוגיים למדי. מערכת בקרת המשיכה של האופנוע עובדת טוב כמו המערכת למניעת נעילת הגלגלים, אך לטעמי, הצורך בשניהם לא מורגש במיוחד, אם כי זה נחמד לקבל מלאך שומר בזמן הרכיבה על האופנוע הזה, בייחוד אם הראש שלך עף למחוזות יפים יותר.

בין דירה במרכז תל אביב, דרך בית קפה ובסוף אצל החברה בבית
אני יכול לשבת ולדבר פה על רומנטיקה במשך עשרות פסקאות, אבל זה מבחן דרכים ולא תולדות חיי האהבה שלי. אני לגמרי יכול לדמיין את הזמנים של פעם, את הזמן שלפני תקופת הג'י-פי-אס, הזמן בו האופנוע היה הדרך הכי טובה שלך להגיע למקומות רחוקים במדינה- ואת זה עשית לאט לאט, בכבישים לא סלולים במיוחד ועם חברה היושבת מאחוריך. בתיק היה מקופל אוהל במקרה הטוב ופחות מזה במקרה הפחות, וכך היית שם פעמייך לכיוון טבריה לבלות את הלילות החמים של הקיץ. זה מה שחלמו עליו פעם; לא על איזה סמארטפון חדש תקנו, אלא על משהו שייקח אתכם למחוזות חדשים בזמן שמצלמת הפילם הישנה נושנה שלכם תלויה על הצוואר.

סיימנו לפנטז. היום זה כבר אחרת, וגם מלך הרומנטיקנים לא יקבל בהבנה את העובדה שהאופנוע שלו לא יניע בבוקר. אין ספק שהגוצי הזה יניע, אבל ייקח לו מספר דקות להגיע לטמפרטורה בה נוח לו לבלות, עם מספיק רעש כדי להעיר את כל השכנים בבניין או לחילופין להפריח את השממה בנגב. אם מתייחסים אליו בתור אופנוע המשמש לטיול יש לי שני סייגים קטנים: הראשון- הכיסא רך מידי, דבר שלא תרגישו בחצי שעה הראשונה של הרכיבה עליו, אך זה בהחלט דבר שיעיק אם בא לכם להגיע לטבריה למשל. דבר נוסף הוא מיקום הרגליות; פעם כדי להגדיל מרווח גחון היו מעלים את הרגליות וכך מרווח ההטיה היה גדל, אך כתוצאה מכך זאת המקום שנשאר לרגליים מרגיש צפוף מעט, דבר שאני לא רואה בעין יפה בהתחשב שאני כולה 175 סנטימטרים מעקב עד קודקוד.

האם אני מאוהב, סתם טיפש או פשוט רומנטיקן חסר תקנה?
אין ספק שאני סיימתי את המבחן הזה מבולבל יותר משהגעתי אליו, כי אני באמת אהבתי את האופנוע. האופנוע הזה הוא ההפך הגמור מהאופנועים שאני אוהב בדרך כלל, דרך המנוע הלא מאוזן בעליל, תיבת ההילוכים שדורשת ממך רגל תקיפה, מערכת מתלים שעובדת רק בערך, ולקינוח בלמים ש"מדויקים" זאת המילה האחרונה שאוכל להגיד עליהם בלי להיסקל באבנים מיקירי המערכת. 

אבל פאק! אני אוהב את האופנוע הזה
זה לא אופנוע לכל אחד. אני מבין את זה טוב מאוד. אבל אם אתם החלק הקטן שיקרא למנוע הלא מאוזן- מנוע עם אופי, למערכת המתלים הרכה – פינוק איטלקי ולמערכת הבלמים הספוגית נאמנת למקור- לא תמצאו אופנוע טוב ממנו. 

אם אתם יכולים לדמיין עולם יפה, עולם שהוא כמו פעם, רק קצת יותר טוב- המוטוגוצי יכול להיות האופנוע הטוב ביותר בעולם בשבילכם.

תעודת זהות

מוטוגוצי V7 II Stone

מחיר: 61,849 שקל
לפי מחירון 01/15 
דרגת רישיון: A
המחיר אינו כולל אגרת רישוי והוצאות רישוי וכולל מע"מ. 

נתונים טכניים

נפח: 744 סמ"ק
מנוע: 4 פעימות, 2 צילנדרים תצורת V 90 מעלות
הזנת דלק: מערכת הזרקה אלקטרונית
התנעה: חשמלית
בלם קדמי:  הידראולי דיסק צף
בלם אחורי: הידראולי דיסק בודד
צמיגים קדמיים: 100/90-18
צמיגים אחוריים: 130/80-17

מדידות

גובה מושב: 80 ס"מ
מיכל דלק: 17 ליטר
אורך:  218 ס"מ.
גובה:  111 ס"מ
משקל:  198 ק"ג

13 תגובות ל סיפור אהבה באיטלקית/ מוטוגוצי במבחן אישי

  1. אהבתי גם את הכמה מילים שכתבתם מתחת לכל תמונה בצד.
    עדין בגדר חלום עבורי. אבל כל חלום בסוף גם מתקיים.

  2. אבל ציינתם שגם ניסים וסטפן כתבו ולא הייתה מסגרת חיצונית ואו בכתבה כל תיזכור שלהם.

  3. כתבה של פעם כמו האופנוע.
    נחמד וקל.
    האופנוע מזכיר אופנועים של פעם אבל חסר לו קצת יותר טאצ' של יופי.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל